שיעורים בעוד בהדרכת גיא קרק, בוגר האקדמיה בירושלים, תלמידו של פרופסור תייסיר אליאס, יוצר, מלחין ומבצע בעל נסיון בינלאומי עשיר, ומורה מנוסה. השיעורים כוללים הכרות יסודית עם העוד, טכניקות פריטה, עולם המקאם, צוהר לרפרטואר מגוון מעולם המוסיקה המזרחית האמנותית, מוסיקה אתנית, מוסיקה מספרד של ימי הביניים ועוד
קצת על העוד העוד הוא מכלי הנגינה הקדומים ביותר, ומוצאו ממסופוטמיה. התיעוד הראשון של העוד הוא בחותם גליל בן האלף ה-3 לפנה"ס מארך, אשר מתאר נערה כורעת עם כלי הנגינה שלה על סירה, ומנגנת בידה הימנית.על-פי מסורת פרסית, המוזכרת על ידי אל-פאראבי, העוד הומצא על ידי למך.השימוש בעוד היה נפוץ ומתועד היטב בהיסטוריה המסופוטמית כמו גם במצרים העתיקה. ניתן לראות דוגמאות לכך במוזיאונים המטרופוליטניים של ניו יורק, פילדלפיה, קליבלנד והמוזיאון הבריטי בלוחות חימר ונייר פפירוס. הכלי הזה, או קרוביו, היה חלק מתעשיית המוזיקה של כל אחת מהתרבויות שהתקיימו באזור הים התיכון והמפרץ הפרסי, כולל השוּמֶרים, האכדים, הפרסים, הבבלים, האשורים, היוונים, המצרים והרומאים. למערב הגיע דרך אנדלוסיה. העוד ידוע כאביו הקדמון של הלאוטה והקתרוס האירופיים. שמו שאול מן המילה הערבית العود -"העץ"- כנראה על שם העץ ממנו הפיקו את הכלי העוד הוא מכלי הנגינה הקדומים ביותר, ומוצאו ממסופוטמיה. העוד עשוי כולו מעץ והינו בעל תיבת תהודה גדולה שבחזיתה בין 1-3חורי תהודה, גשר קצר ללא סריגים, וראש כיוון בעל 11 או 12 מפתחות. במקור היה בעל 4 זוגות מיתרים בעלי כיוון זהה לכל זוג ובהמשך נוספו עוד זוג מיתרים ובס או שניים נוספים– בסך הכל 11 או 12. הכיוון הערבי הנפוץ הוא (מהצליל הגבוה לנמוך) דו, סול, רה, לה, פה/סול, דו/רה. הפריטה נעשית בעזרת מפרט ארוך וצר אשר במקורו נעשה מנוצת נשר. כיום נהוג להכינו מפלסטיק
העוד בדומה לכלי קשת ובניגוד לכלי פריטה רבים, הוא בעל צוואר ללא סריגים. מבנה זה מאפשר לנגן גמישות רבה על ידי גלישות ותרטיטים ("ויברטו"). הוא גם מאפשר לנגן ביתר קלות את המיקרוטונים של מערכת המקאם להוציא מקרים חריגים, לעוד יש אחד עשר מיתרים. עשרה מהם מצורפים יחד במתכונות של שניים בכל צירוף. האחד-עשר, המיתר הנמוך הוא מיתר יחיד
לפרטים נוספים: 052-3830741
קצת על העוד העוד הוא מכלי הנגינה הקדומים ביותר, ומוצאו ממסופוטמיה. התיעוד הראשון של העוד הוא בחותם גליל בן האלף ה-3 לפנה"ס מארך, אשר מתאר נערה כורעת עם כלי הנגינה שלה על סירה, ומנגנת בידה הימנית.על-פי מסורת פרסית, המוזכרת על ידי אל-פאראבי, העוד הומצא על ידי למך.השימוש בעוד היה נפוץ ומתועד היטב בהיסטוריה המסופוטמית כמו גם במצרים העתיקה. ניתן לראות דוגמאות לכך במוזיאונים המטרופוליטניים של ניו יורק, פילדלפיה, קליבלנד והמוזיאון הבריטי בלוחות חימר ונייר פפירוס. הכלי הזה, או קרוביו, היה חלק מתעשיית המוזיקה של כל אחת מהתרבויות שהתקיימו באזור הים התיכון והמפרץ הפרסי, כולל השוּמֶרים, האכדים, הפרסים, הבבלים, האשורים, היוונים, המצרים והרומאים. למערב הגיע דרך אנדלוסיה. העוד ידוע כאביו הקדמון של הלאוטה והקתרוס האירופיים. שמו שאול מן המילה הערבית العود -"העץ"- כנראה על שם העץ ממנו הפיקו את הכלי העוד הוא מכלי הנגינה הקדומים ביותר, ומוצאו ממסופוטמיה. העוד עשוי כולו מעץ והינו בעל תיבת תהודה גדולה שבחזיתה בין 1-3חורי תהודה, גשר קצר ללא סריגים, וראש כיוון בעל 11 או 12 מפתחות. במקור היה בעל 4 זוגות מיתרים בעלי כיוון זהה לכל זוג ובהמשך נוספו עוד זוג מיתרים ובס או שניים נוספים– בסך הכל 11 או 12. הכיוון הערבי הנפוץ הוא (מהצליל הגבוה לנמוך) דו, סול, רה, לה, פה/סול, דו/רה. הפריטה נעשית בעזרת מפרט ארוך וצר אשר במקורו נעשה מנוצת נשר. כיום נהוג להכינו מפלסטיק
העוד בדומה לכלי קשת ובניגוד לכלי פריטה רבים, הוא בעל צוואר ללא סריגים. מבנה זה מאפשר לנגן גמישות רבה על ידי גלישות ותרטיטים ("ויברטו"). הוא גם מאפשר לנגן ביתר קלות את המיקרוטונים של מערכת המקאם להוציא מקרים חריגים, לעוד יש אחד עשר מיתרים. עשרה מהם מצורפים יחד במתכונות של שניים בכל צירוף. האחד-עשר, המיתר הנמוך הוא מיתר יחיד
לפרטים נוספים: 052-3830741